החללית מצטרפת לריבוי השונות בשכונה. ממש כמו העושר התרבותי השונה שמביאים איתם התושבים, הופכת החללית התקועה בלב אי תנועה, ללא יותר (ולא פחות) מעוד רפרזנטציה תרבותית. ההנחה שהותיק (להל"ן: ה"שכונה", ו"ישראליות"), ועץ הזית שמייצג אותן, מרימים גבה לנוכח החדש והשונה, מתהפכת לנוכך הכותרת : "מה עם העץ?". במילים אחרות, זכות "הרמת הגבה" שמורה גם לחדש לנוכח הותיק. מהלך שכזה, מוחק היררכיות, ומייצר באמצעות מבט אירוני, שיוויון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה